מטלטלה אחת למשניה

אז פישלתי, ואני אוכלת את הדייסה שבישלתי.
המוח שלי לא עבד, הייתי מבושמת מדי כל הטוב שקורה מסביב, וגם חולה וקהת חושים במידה.
אני מרשה לעצמי, מרשה יותר מדי, מתוך איזו תחושת חמידות עצמית שדברים מנייאקיים שהם עושה - הם בסדר, הרי יסלחו לי, יש לי רק כוונות טובות תמיד.. עושה לעצמי הנחות על ימין ועל שמאל. 

וגם..זו טקטיקת הישרדות שלי. אני רגילה את המידע שלי לקבל בעקיפין, בלי מאמץ ובלי להסתבך בכל האי נעימויות שנלוות לאינטרקציה אנושית בשר ודם..זה הרי מאיים ושם אותי בסיכון.